האדם משול לעץ השדה, ומדוע ? 

כי כמו שהעץ מצמיח פירות כך האדם יכול וצריך להצמיח פירות ממעשיו בעולמינו. 

רבי נחמן מברסלב אמר : "כי יום הולדת של אדם הוא יום שבו הקב"ה החליט שהעולם לא יכול להתקיים בלעדיו".

ועוד אמר :  " כי כל אדם יחיד ומיוחד במינו, ואילולא היה יחיד ומיוחד במינו, לא היה טעם שיירד לעולם". 

אם ניקח את שתי האמירות הללו, נבין כי הקב"ה הוריד אותנו לעולמינו זה, כדי לגלות ולמצות את המיוחדות שלנו. 

המיוחדות שלנו טמונה בנשמה שלנו, הכוללת בתוכה את התוכנית האלוקית עבורינו. 

והשאלה הגדולה בחיינו היא, האם אנו מחוברים לעצמינו ? האם אנו מחוברים לנשמתינו ? 

כיצד נביא לידי ביטוי את המיוחדות שלנו בחיינו ? 

לפני שנענה על השאלות הללו וניתן לנו כלים והזדמנות לגלות את המיוחדות שלנו,

נאמר עוד בהקשר הפסוק "כי האדם הוא עץ השדה" ...

העץ נותן לאדם פירות. הוא לא בא בבקשות ובדרישות לאדם, אך מנגד, הוא יודע לקבל בשקט, באהבה ובשמחה את המיים והדשן שהקב"ה נותן לו אם דרך הגשמים שהוא מוריד ואם דרכינו, שאנו משקים ומדשנים אותו. 

כך האדם, צריך לדעת שהוא בא לעולמינו זה, כדי להניב פירות ולתת לעולם, ומנגד, ללמוד לקבל באהבה את השפע שהקב"ה נותן לו דרך אחרים. 

ועל זה נאמר בברכת "בורא נפשות" : "בורא נפשות רבות וחסרונן על כל מה שבראת, ברוך חי העולמים".

כלומר, לכל אחד מאיתנו, יש חסרון שמתמלא ע"י הנפשות הרבות שברא הקב"ה בעולמינו.
(ראו כדוגמא, בתמונת מאמר זה, הדבורים אשר יושבים על העץ, גם נהנים מהמקום שהוא נותן להם וגם מוצצים מהצוף שלו).

ועלינו לדעת, שאנו מהוים צנורות שפע של הקב"ה להורדת השפע לעולם דרכינו ומנגד, להכיל את השפע שהקב"ה מוריד דרך אחרים עבורינו.

על כן, עלינו להסתכל על עצמינו ולדעת שאנו חייבים להצמיח פירות בעולמינו את הפירות המיוחדים לנו ולהיות צנורות שפע טובים לעולם. 

ועכשיו נשאלת השאלה ומה עם העובדה שהעץ מקבל באהבה את הקוצים והדרדרים הצומחים סביבו, את התולעים הנוגסים בו ועוד...

האם כך גם עלינו לקבל באהבה את הקוצים והדרדרים - כלומר, את האתגרים הקשים לנו שבאים עלינו ? 

והתשובה, כמו שהעץ מצפה שננקש את העשבים והקוצים סביבו וניתן לו מרחב גידול נקי - כך גם הקב"ה מצפה מאיתנו שננקש את הקוצים והדרדרים מליבינו. 

וכמו שאמר החכם מכל אדם, שלמה המלך ע"ה, במשלי ד', כג',  "מִכָּל-מִשְׁמָר, נְצֹר לִבֶּךָ:    כִּי-מִמֶּנּוּ, תּוֹצְאוֹת חַיִּים", 

שמור את הלב שלך הן בהיבט הבריאות (מה לאכול ומה לא ?!, ללכת, לעשות ספורט), הן בהיבט הרגשות (לשמור על גישה חיובית בחיים ושמחה ולא עצבות)

והן בהיבט המחשבות - להתמקד במחשבות חיוביות, מחשבות מצמיחות - המניבות פירות בע"ה, מחשבות המחברות אותנו אל התוכנית האלוקית שלנו, אל הנשמה שלנו.

ואז נגיע ל"תוצאות חיים" של פירות טובים ומועילים, אותם כיוון הקב"ה שנצמיח פה. בע"ה.

ואם תגידו שהרי הלב הוא משכן הרגשות מה שייך למחשבות ? 

הרי ידוע שהנשמה מורידה למוח מחשבה והוא מוריד אותה ללב, ואם הלב מקבל את המחשבה לצמיחה באהבה, בשמחה ובהתרגשות ולא בקושי או עצבות חלילה, הרי שעצם השמירה וההכנסה של רגש ומחשבה טובים אל הלב - ממנו, תוצאות חיים ובע"ה, תוצאות טובות  ונכונות לנו ולסובבים אותנו. 

אם כך מה המיוחד בטו' בשבט ? 

טו' בשבט הוא יום שבו האדם נידון האם הוא מחובר לנשמתו ולייעוד שלו (מתוך דבריו של הרב משה בויאר שליט"א בהרצאתו לטו' בשבט).

האם הוא הצמיח את הפירות שהתחייב (ברדתו לעולם) להצמיח ולהניב ? 

בכל בוקר אנו אומרות "מודה אני לפניך מלך חי וקיים שהחזרתי בי נשמתי בחמלה, רבה אמונתך". 

רבה אמונתך שלך השם יתברך - בי - שאתה מאמין בי שאני אעשה שליחותך שנתת לי .

כל בוקר הקב"ה מאמין בנו מחדש, שנעשה שליחותינו. 

ואנו האם אנו עושים ? האם אנו עוצרים לבדוק מהי שליחותינו ? 

לכן, ביום זה, יום טו' בשבט, אנו צריכים לעצור רגע ולשאול את עצמינו 

האם אנו מחוברים לעצמינו ? האם גם אנו מאמינים בעצמינו כמו שהקב"ה, כל בוקר מאמין בנו ?!

האם אנו מחוברים לנשמה שלנו ולא למה שאחרים רוצים מאיתנו ? 

צריך לדעת, כי כל המחובר לנשמה שלו ולעשיה הנדרשת ממנו, הגם שמדובר להתגבר על "קוצים ודרדרים" - הוא שמח מזה.

האם אנו עושים מה שהשם רוצה מאיתנו ? 

שאלות שאני שואלת גם את עצמי כמובן, 

ביום טו' בשבט, אנו מתרגשים ומבקשים לצמוח ולהצמיח פירות וכמו שאנו מברכים את האילן שפירותיו יהיו נאים כמוהו, 

כך נברך את עצמינו שפירותינו יהיו מיוחדים כפי המְיוּחָדוּת שברא אותנו הקב"ה. בע"ה.

והשנה, יום זה, יוצא ביום שבת, יש לנו כח רוחני מיוחד של השבת, להתחבר לתוכנית הרוחנית שברא עבורינו הקב"ה, 

ובלבד, שניתן דעתינו על כך, נשחרר דברים שאינם רצויים לנו ("ננקש הקוצים והדרדרים"), נשתחרר מאמונה שאנו צריכים לעשות מה שאחרים רוצים מאיתנו, 

ננסה למצוא ולהתבונן מהי הנקודה הפנימית שלנו - לא תמיד מוצאים מיד, אך עצם הרצון למצוא אותה - זה דבר גדול מאד והתקדמות - בבחינת תעזור לעצמך והקב"ה יעזור לך.

כמאמר חז"ל : "פתח לי פתח כחודו של מחט (רק תַּרְאֶה שאתה רוצה שאתה מבקש...) ואפתח לך פתח כפתחו של אולם". 

מומלץ ביום זה לקרוא תהילים, כל אחת את המזמור של הגיל שלה (למשל בחורה בת 26 תקרא מזור כו'), לנסות להעמיק ולהתבובן במילים של המזמור ולקחת ממנו משהו שאולי יתן לכן מחשבה וכיוון של מה נכון לכן. בע"ה. 

מומלץ, להחליט לוותר על הֶרְגֵל לא טוב שלנו. "של נעליך מעל רגליך" - להשיל את המנעול מעל הרגל לא טוב. 

ולהחליט שרוצים לצאת את יציאת מצריים שלנו ולחצות את ים סוף - שבדיוק בשבת זו - קוראים את פרשת "בשלח" בה עם ישראל חוצה את ים סוף ויוצא לדרך חדשה ושר להקב"ה את שירת הים (דרך אגב, תמיד פרשת "בשלח" שבה יש את שירת הים תהיה סמוכה לטו' בשבט או שטו' בשבט חל בשבת בה קוראים את פרשה זו).

לשיר ולהודות להשם, על שבחר בנו להיות נציגותיו עלי אדמות ולבקש ממנו שיעזור לנו למלא שליחותינו ולהניב את הפריות הרצויים והטובים מהשורש.

יהי רצון שנזכה להתחבר לנשמתינו ונגלה מהי המיוחדות שלנו, שנזכה לעשות שליחותינו הנכונה, שנזכה להצמיח ולהניב פירות טובים ושנהיה שמחים ומשחים אחרים.

ואז נזכה להיות דירה להקב"ה בעולמינו - כי הקב"ה ברא את העולם ואותנו בו "כי נתהווה הקב"ה להיות לו דירה בתחתונים". 

יש לזה עומקים נוספים, נדבר עליהם, אי"ה, בפעם אחרת. 

בהצלחה לכולנו ותודה להשם יתברך על כל יום חדש ונוסף שהוא מאמין בנו וסומך עלינו שנעשה שליחותינו שנתן לנו פה עליי אדמות.

תודה להשם יתברך על המאמר ותודה לשליחיו הטובים. 

ברכה והצלחה בגילה ובשמחה 

אם ברצונך לגלות את המיוחדות שבך וללמוד כיצד להביאה לידי ביטוי, את מוזמנת לקרוא פרטים ולהצטרף לסדנא "לגלות את הכח הרוחני שבנו" .