כולנו מכירים את ההגדרה היפה של הנרקיס - הנרקיס מלך הביצה
והוא זכה לה, משום היותו צנוע.
צניעות היא מלכות
צניעות היא היכולת לקבל - להכיל את כולם, את השונה
צניעות היא היכולת לתת מקום לאחר
צניעות היא היכולת לשים בצד את עצמינו ולהתבונן באחר
צניעות היא היכולת להקשיב מבלי לדבר
צניעות היא העשיה בשקט וללא התרברבות והתפארות
(וזה לא סותר את הזמנים בהם צריך לתאר מהן יכולותינו )
צניעות היא היכולת לצמוח מבלי להפריע לאחר לצמוח
צניעות היא היכולת להתבונן ולהוריד את הראש בענווה
צניעות היא עוצמה
העצמה של עצמינו = צניעות, הורדת האגו ולא הגבהתו
ככל שנבטל את האני שלנו ממקום של אגו ונשאיר מקום של אין (אותן אותיות) - כך נזכה לעוצמות גדולות
כי כך אמר הקב"ה (מסכת סוטה ה') על בעל הגאווה : "אין אני והוא יכולין לדור בכפיפה אחת".
ומדוע זה כך ?
כי כשיש "אני" ואני.... ואני .... ואני... ומוציאים את הקב"ה מהתמונה -אז כפשוטו - אי אפשר שהקב"ה ידור עם אדם כזה בכפיפה אחת כי האדם הוציאו.
ועוד... - כשיש "אני" - אֵין אַיִן
וכשיש אַיִן - יש הכל - כי הקב"ה - מלך מלכי המלכים - מוריד לאדם - שהוא בן /בת מלך - שפע גדול.
בפורים קראנו במגילת אסתר (ו', ט',יא') : "ככה יֵעָשֶה לאיש אשר המלך חפץ ביקרו"
מה פירוש המילה "ככה" ?
אומר הבעל שם טוב הקדוש זיע"א - ככה = ר"ת "כתר כל הכתרים" (מדהים...)
כתוב יֵעָשֶה ולא יָעָשֶה, ומה ההבדל ?
יֵעָשֶה - יגרום לאחרים לעשות
יָעָשֶה - יעשה בעצמו.
מרדכי הוריד ראשו, לא הגיב לבזיונות של המן הרשע, אך מנגד שמר על עקרונותיו ודרכו - כלומר ביטל את האני והשאיר מקום לאַיִן,
בבחינת "שיר למעלות אשא עיני אל ההרים מאין יבוא עזרי..." (תהילים קכא', א')
וזכה ש" ככה (כתר כל הכתרים) יֵעָשֶה לאיש אשר המלך חפץ ביקרו"
וכמובן אח"כ גם לישועה הגדולה ששותפה גדולה לו היא אסתר המלכה בזכות צניעותה ובזכות שגייסה את כל העם לצום ולתפילות.
כתוב במסכת בבא בתרא (דף ט' ע"א): "אמר רבי אלעזר גדול המְעָשֶה מן העוֹשֶה שנאמר והיה מעשה הצדקה שלום".
אומרת הגמרא, זה שגורם לאחרים לעשות יותר גדול ממי שעושה בעצמו.
בואו נבין, זה שעושה - בד"כ יגיד ויתפאר ... עשיתי... ועשיתי.... ועשיתי....
זה שמְעָשֶה, קרי גורם לאחרים לעשות, מוריד מעצמו התפארות על המעשה כי הוא לא עשה - אך בפועל הוא יותר גדול מן העושה, שהרי גרם לאחר/ים לעשות,
ולכן בוודאות אם יותר מאחד עשה - אז העשיה גדולה (ברוב המקרים) משל אדם בודד ולכן הוא יותר גדול מזה שעושה לבד.
כמו שלהבדיל אלף אלפי הבדלות - הקב"ה הרי יותר גדול מאיתנו
והוא זה שגורם לנו לעשות הכל אבל הכל, הוא מוריד את כל העשיה דרכינו, דרך הטבע, דרך צנורות השפע שהוריד לעולם
והוא גורם לנו להיראות גדולים על העשיה שלנו - וזה מה שמבלבל אותנו וגורם לנו להתפארות
אבל באמת באמת - הקב"ה מעלה אותנו לדרגה גבוהה - אם האדם יודע לפנות מקום מהאני לאין.
ולכן, צניעות מעלה את האדם מדרגה
כי לא רק הקב"ה נותן לו את הכתר,
אלא האנשים שמסביבו שמחים בקרבתו ונותנים לו את כבוד המלוכה (באים מתייעצים עימו, מכבדים אותו, מקשיבים לו וחפצים בקרבתו).
ונסיים בציטוט "הגיד לך אדם מה טוב ומה ה' אלוקיך דורש ממך, כי אם עשות משפט ואהבת חסד והצנע לכת עם אלוקיך" (מיכה, פרק ה', ח').
כלומר : אהבת חסד = גמילות חסדים - והביאה התורה שתי דוגמאות קיצוניות : זה הוצאת המת והכנסת כלה.
אומר הרד"ק : הרי דברים קל וחומר: ומה דברים שאין דרכן לעשותם בצנעה, אמרה תורה והצנע לכת, דברים שדרכן לעשותם בצנעה, על אחת כמה וכמה.
כלומר בכל דרכינו - מתבקשים אנו להיות צנועים, כי באמת באמת - אנו רק שליחים , רק צנורות - צריך להבין מי באמת עושה...
המְעָשֶה (הגורם לכל לעבור דרכינו) הוא בורא עולם ולכן חשוב לנו לוודא שאנו מבטלים את האני ומשאירים מקום בקרבינו לאין.
ולזה קרה רבי זושא מאניפולי "ערך עצמי"
ואם כך, כיצד נתבטא על עצמינו ?
נלמד מרבי זושא זיע"א, למשל כשהיה רעב, לא היה אומר "אני רעב", אלא היה אומר "זושא רעב".
יהי רצון שנזכה לבטל האני (האגו המגושם), שנזכה להכנסת האין בקרבינו ובכך להעלות את הערך העצמי שלנו ואת היכולות האדירות שניטעו בתוכינו
ע"י מי שאמר והיה העולם.
זה לא קל, זה שינוי תפיסה ומחשבה, זה מעורר שאלות כמו, סליחה, אז איפה אני ? מה איתי ? מה עם מה שעשיתי עד כה ? ומה עם התוכניות שלי ?
זה לא סותר את העובדה שצריך לתכנן תוכניות (אבל על זה בפעם אחרת, אי"ה)
זה לא סותר את העובדה והחשיבות של לתת מקום וביטוי לעצמי - ממש לא.
אבל כשמתחברים לתפיסה זו של הצניעות וערך עצמי נכון - מגיעים לשלווה ושמחה מאין כמוה.
וכשמורידים את המחסומים המחשבתיים והרגשיים מהאגו שלפעמים נפגע מאד...
זוכים לצמיחה ולערך עצמי נפלא.
תנסו בדבר אחד ותתרשמו... ברכה והצלחה
שנזכה להיות מלכים על עצמינו, אמן ואמן
אשמח ואודה לשיתופים - בגילה ובשמחה