לשנה טובה תיכתבו ותיחתמו,

אלול – "אני לדודי ודודי לי"  - בחודש זה אנו נדרשים להתחבר להקב"ה, המלך נמצא בשדה ומחכה להתחברותינו אליו. מהי התחברות זו וכיצד נבצע אותה ?

רבי נחמן פותח את תורה ו' – התורה בה הוא עוסק בחודש אלול, בנושא ה"כבוד".

נביא את המקור על נושא הכבוד מספר משלי כה', ב', " כְּבֹד אֱלֹהִים, הַסְתֵּר דָּבָר;    וּכְבֹד מְלָכִים, חֲקֹר דָּבָר"

כלומר יש כבוד אלוקי ויש כבוד מלכים - שהאדם מבקש לעצמו.
נשאלת השאלה : מהו כבוד ?

בספר "דעה חכמה לנפשך"  - שיחות קודש התשס"ו לפרשת בראשית, של הרב יצחק מאיר מורגנשטרן מובא, כי "כבוד אלוקים הוא בחינת הכבוד שמגלה האלוקות".

(הארה : ידוע כי להקב"ה יש שמות רבים וכל שם מייצג הנהגה אחרת. שם הוויה הוא שם שמייצג חסד ורחמים ושפע גדול, שם אלוקים הוא שם שמייצג צמצומים, מחסומים ואתגרים העוטפים את השפע של האדם, כך ברגע שהוא פורץ את המחסומים, מתמודד עם האתגרים שהגיעו אליו הוא מקבל את השפע שהיה עטוף וגנוז בתוך הצמצומים הללו. וזו אלוקות).

נחזור לעניין הכבוד שמגלה את האלוקות. אנו עדיין בשאלה, מה נקרא כבוד ?

ומביא הספר "דעה חכמה לנפשך", מתוך הספר "פרדס רימונים" (שער כג', פרק יא', אור נערב ח"ז, חלק הכינויים א') כי, "השכינה נקראת כבוד וכן הנשמה נקראת כבוד", כמו שנאמר בתהילים ל', יג' – "למען יזמרך כבוד ולא ידום".
כלומר כבוד = נשמה. הנשמה תזמר להקב"ה. וממשיך הפסוק : "יקוק אלוקי – לעולם אודך ".

אומר לנו דוד המלך ע"ה, אדם צריך בנשמתו לזמר ולהודות להשם אלוקים, גם להשם (יקוק) שנותן לו טובות ושפע וגם לאלוקים שמביא לו אתגרים וצמצומים ומחסומים והתמודדויות.
"יקוק אלוקי – לעולם אודך " - יקוק (השם יתברך שנותן לו שפע) אלוקי (אלוקים שמביא לו אתגרים והתמודדויות) – ( יקוק אלוקי = אותו אחד ("שמע ישראל יקוק אלוקינו, יקוק אחד") ) - לעולם אודך.

כותב עוד רבי יצחק מאיר מורגנשטרן בספרו "דעה חכמה לנפשך", כי "כבוד אלוקי נצרך לחיזוק הנשמה לעבודת הבורא, וכמו שאנו מבקשים בתפילה חיים של עושר וכבוד, שזה חלק נצרך לנפש כמו אכילה ושתיה והוא בבחינת ישות דקדושה, וצריך לבררו ולהוציאו מתוך החלק הפגום של הכבוד שמבקש כבוד לעצמו שלא לצורך גבוה..."

כלומר, כדי שאדם יוכל לעבוד את הבורא, לזמר אליו ולהודות לו, הוא חייב כבוד אלוקי לחיזוק הנשמה שלו. והוא מראה לנו שבתפילה אנו מבקשים חיים של עושר וכבוד – שזה בעצם נצרך לנפש כמו אוכל ושתיה.

והכבוד האלוקי הוא מהווה ישות של קדושה בתוך האדם וצריך לוודא שאין בישות זו של קדושה, חלק פגום שמבקש כבוד לעצמו (של "אני וכוחי ועוצם ידי").

נסכם סיכום ביניים – את סוגיית - מהו הכבוד ?

הכבוד הוא הנשמה, שבאדם, והיא זקוקה לכבוד אלוקי המחזק אותה ותפקידה לברור את החלק שמבקש כבוד מלכים, שזה בעצם כבוד פגום.

ועתה אנו חוזרים לשאלה : איך זוכים לדרגה כזו של כבוד ? איך עושים זאת ?

רבי נחמן מגלה לנו כיצד עושים זאת ? וכיצד ניתן להגיע לכבוד אלוקים ?

וכך הוא מסביר לנו, בהמשך של תורה ו' סעיף ב.
" כִּי לֵית (אין) כָּבוֹד בְּלא כָּ"ף
 והכָּ"ף הוא כֶּתֶר - בְּחִינַת אֶהֱיֶה"
נקדים דבריו בסעיף זה ונגלה שאין כבוד בלי כ"ף –במילה כבוד יש את האות כ"ף.
ואין כבוד בלי האות הזו. בפשוטו. אבל בעומקם של דברים :
וכ"ף הוא כתר = ספירת הכתר = בחינת אהיה.
לכל אדם יש עשר ספירות, שהראשונה שבהן היא הכתר, מעל מוחו של האדם.
והקב"ה אומר אני בכתר בבחינת אהיה.

ואדם צריך תמיד לוודא שהוא שָֹם את הקב"ה בכתר ולא שָֹם את עצמו בו, קרי, לא נותן לעצמו כבוד מלכים. אלא שָֹם בכתר כבוד אלוקי.

ואדם ששָֹם את עצמו בכתר הוא למעשה מרחיק את הקב"ה, שהיה שם קודם.

ומהאר"י זצ"ל ידוע כי כשהקב"ה ברא את העולמות כולם, הוא צמצם את האור אינסוף ויצר חלל בו ברא את העולמות כולם. את האור שצומצם הוא חילק בין הנשמות של עם ישראל. כלומר, בכתר שמעל כל אדם, בנשמה של כל אדם הוא שם חלק אלוקא ממעל. והוא כל הזמן זמין להיות שם. כפי שכותב רבי נחמן "כִּי אֶהֱיֶה דָּא אָנָא זָמִין לְמֵהְוֵי".
כלומר הנשמה = הכבוד = הכתר הוא מה שהיה במקור אצל כל אדם.

ואדם במהלך חייו חלק לעצמו כבוד מלכים והכניס את ה"אני" שלו לתוך הנשמה ובכך הרחיק את הקב"ה מתוך הנשמה, מתוך הכתר.
וכיצד עשה זאת האדם ?

ע"י שהחשיב את מה שעשה - לעצמו ולא לבורא עולם.
ע"י שאדם חושב, שכל מה שקורה לו, זה מתוקף פעולתו בעולם והוא וכוחו ועוצם ידו ולא משאיר מקום לבורא עולם.
ע"י שכעס על מי שפגע בו.
ע"י שנפגע או כעס על מי שהעליב אותו.

כלומר, הוא התרחק מהמקור, מ"הבית", הרחיק והדחיק את החלק אלוקא ממעל – את הכבוד האלוקי, את הנשמה והכניס כבוד מלכים – שעליו יש חולקים ושואלים, האם מגיע לו הכבוד ?

וכדי לזכות בכבוד האלוקי, כדי להכניס חזרה את החלק אלוקא ממעל – את הנשמה אל האדם - מסביר רבי נחמן :  

"וְאִי אֶפְשָׁר לִזְכּוֹת לַכָּבוֹד הַזֶּה - אֶלָּא עַל יְדֵי תְּשׁוּבָה"

כלומר כדי לזכות בכבוד הזה – כבוד אלוקים – צריך לעשות תשובה. ואיזו תשובה צריך לעשות ?
מגלה לנו רבי נחמן : "וְעִקַּר הַתְּשׁוּבָה - כְּשֶׁיִּשְׁמַע בִּזְיוֹנוֹ, יִדּם וְיִשְׁתּק"

ומדוע זוהי עיקר התשובה ?

כי כשאדם שומע בזיונו, כשפוגעים בו, ה"אני" (האגו) של האדם מאד נפגע ואז הוא יכול לבחור להגיב באופן של "מה פתאום מדברים אליי כך ? " , "מה הוא חושב לעצמו ? " ולהגדיל את האגו ולא מוכן לוותר ולא מוכן לסלוח, חלילה, וזה בעצם להכניס כבוד מלכים, קרי, שהוא חושב שאסור לפגוע בו.

ויש דרך אחרת, "כשישמע בזיונו – ידום וישתוק" – ואז בעצם הוא מבטל את ה"אני"  שלו, מוריד את האגו וחושב, אז מה אם פגעו בי ?!, זה לא האדם, זה הקב"ה הוא זה שאמר לאדם לבזות, ובדרך זו , הוא למעשה מוותר על כבוד מלכים וזוכה להכניס את הקב"ה לכתר שלו, הוא משיב את החלק אלוקא ממעל שלו למקומו וזה "בְּחִינַת אֶהֱיֶה - בְּחִינַת תְּשׁוּבָה" כלומר זו התשובה,

לפני התשובה, בעת הביזיון, ישנה הסתרה של הקב"ה ועל האדם לגלות את פני השם בבזיון. כך מפרט רבי נחמן :

"אֲבָל קדֶם הַתְּשׁוּבָה - אֲזַי בְּחִינַת אֶהֱיֶה בְּהַסְתָּרַת פָּנִים מִמֶּנּוּ " (כשהאגו נמצא - השם מסתתר) "כי אין אני והוא דרים בכפיפה אחת" – אומר הקב"ה – "במקום שיש "אני" (שיש אגו) אין אני והוא יכולים לדור ביחד באותו מקום, ולכן מסתיר פניו".

לדברי הגמרא במגילה כט', "כל מי שיש בו גאווה הרי הוא בעל מום כי אין לך מום גדול באדם יותר מהגאוה, ועליה אף העיד הבורא "כי אין אני והוא יכולים לדור בכפיפה אחת", הקב"ה כביכול בכבודו ובעצמו אינו יכול לדור בכפיפה אחת עם בעל הגאוה, וכמו"כ המתגאה דוחק רגלי השכינה, ולמדנו שהשכינה = כבוד, אז בעצם המתגאה דוחק את הכבוד האלוקי ולכאורה מייחס לעצמו כבוד מלכים – מה פתאום פוגעים בי ? ואז מתחילים לחלוק עליו.....

ולמה הקב"ה יהיה בהסתרה ? מגלה לנו רבי נחמן כיון ש : "כִּי עֲדַיִן לא הֵכִין אֶת עַצְמוֹ לְמֶהְוֵי בָּעוֹלָם"
כלומר , לא הכניס את הקב"ה את אהיה לכתר, לנשמה. ולכן הקב"ה בהסתרה, הוא לא דר בדירה אחת עם האגו עם ה"אני" ולכן לא רואים אותו.

ומסביר רבי נחמן, " כִּי עֲדַיִן הַדָּם שֶׁבֶּחָלָל הַשְּׂמָאלִי שֶׁבַּלֵּב, שֶׁשָּׁם מְדוֹר הַיֵּצֶר הָרָע" -
 שלאור העובדה שהדם הנמצא בחדר השמאלי בלב, ששם מקום הייצר הרע, מעצים את ה"אני של האדם ומונע ממנו להכניס את הקב"ה ללב, לנשמה – וּבִשְׁבִיל זֶה בָּאִין עָלָיו בִּזְיוֹנוֹת וּשְׁפִיכוּת דָּמִים ...."
אז באים על האדם בזיונות ושפיכות דמים (עלבונות).

והדרך לתקן זאת, אומר רבי נחמן, היא :

"וְתִקּוּן לָזֶה, שֶׁיַּהֲפךְ דָּם (דם החדר השמאלי בלב של ייצר הרע) לְדם (של בזיונות ושפיכות דמים)
שֶׁיִּהְיֶה מִן הַשּׁוֹמְעִים חֶרְפָּתָם וְאֵינָם מְשִׁיבִים
וְלא יְדַקְדֵּק עַל בִּזְיוֹן כְּבוֹדוֹ
וּכְשֶׁמְּקַיֵּם דּם (שתיקה) לַה' ....
וְעַל יְדֵי זֶה זוֹכֶה לְכָבוֹד אֱלקִי "

כלומר, כשאדם שומע חרפתו ובזינו, ולא מקפיד על כבודו, אלא שותק להשם ששלח לו הבזיונות – ע"י זה הוא זוכה לכבוד אלוקי, קרי, זוכה להכניס את החלק אלוקא ממעל שלו , חזרה לנשמה = לכתר = לכבוד – ואז זוכה לעשות תשובה = להשיב את ה"אהיה" – את השם יתברך לתוך הכתר.

ונחזור לתחילת דברינו, מהי ההזדמנות של אלול ? ננסה בע"ה לקשר את הדברים :

ההזדמנות של אלול, היא להכניס את המלך חזרה אל הכתר , להמליך אותו עלינו, וזאת ע"י תשובה מאהבה,המלך בשדה מחכה לנו, "קול דודי דופק פיתחי לי יונתי תמתי".
הקב"ה נותן לנו הזדמנויות לעשות זאת ע"י ששולח לנו חרפות ובזיונות – וכשאנו שומעים אותם עלינו לידום (לשתוק) ולשייך אותן להשם יתברך, ולדעת שזה מאת השם ולשתוק, לגרום לכבוד=לנשמה לגלות את האלוקות, את האלוקים שהביא עליו את הבזיונות כדי שיזכה לכתר אלוקי, שעליו אין חולקין !!!

איזה דבר מופלא !!! ואיך זה קשור לשמחה ?

כי כשאדם חושב שהאלוקים הוא שהביא עליו את הבזיונות ושותק, הרי ששותק מאהבה להקב"ה ומכניסו באהבה לכתר-לנשמה שלו ובתשובה מאהבה – כלומר, כשמשיב את הקב"ה לכתר מאהבה -  הזדונות שלו הופכים לזכויות והשמחה כפולה ומכופלת, כיוון

- שגם הצליח להתגבר על הכעס והפגיעה,
- גם דחק את האגו החוצה ונותן מקום ל-אהיה, להשם יתברך,
- וגם זוכה לכבוד אלוקי , שאין חולקין עליו, ישתבח שמו
- וגם כאמור הזדונות הפכו לזכויות.

והשמחה הגדולה ביותר תבוא בהמשך בע"ה, בראש השנה, תארו לעצמכם, איזו זכות זו להיכנס לראש השנה, ליום הדין כשאנו מבטלים עצמינו ומוסרים את ה"אני" שלנו להקב"ה, קרי, מוציאים את ה"אני", את האגו החוצה מהכתר, מכבוד המלכים ומכניסים את הקב"ה לכתר – וזוכים להיכנס לדין בראש השנה עם זכויות.
וזה נקרא להמליך את השם עלינו

לתת את ה"אני" לדודי ואז דודי לי  - דודי נכנס לכתר והוא לי ומשפיע עליי שפע גדול.

יהי רצון שנזכה לצאת נקיים כולנו בדין, כל עם ישראל ושנזכה לזה השנה ובכל שנה ושנה עד 120 , בבריאות איתנה, בחן, בחסד וברחמים אמן ואמן.

תודה להשם יתברך על שזיכני לכתוב את הדברים הללו. ישתבח שמו .

לשנה טובה תיכתבו ותיחתמו, אמן ואמן

שלכן, גילה שמחה דניאל

ניתן למצוא את המאמר השלם באתר ברסלב 24 בקישור http://www.breslev24.co.il/gila/