כשעתיים לפני שקיבלתי הודעה על צורך כניסה לבידוד (שבסוף לא היה בו ממש וזו היתה טעות, ב"ה), בפעם הראשונה, אמרתי לבורא עולם בשיחה עימו, רבונו של עולם, אני יודעת שאתה מעוניין שאעשה מספר דברים, כך וכך, אבל אתה שולח לי גם כמה משימות לעזרה במשפחה, מחר בע"ה ובל"נ, אשב ואנוח בביתי ואקדם את העניינים, ואין צורך בבידוד מאולץ, אלא כביכול אני מחליטה ויוזמת "להיכנס לבידוד" ולקדם עניינים. 

מה אומר לכם ? ומה אספר ? לאחר כשעתיים, קיבלתי הודעה שאני צריכה להיכנס לבידוד. צחוק עשה לי א-לוקים.
לאחר בירור ותחקור, התברר כי אין צורך להיכנס לבידוד, כיוון שהיתה טעות בפניה אליי, ב"ה.
אבל אני החלטתי שאני נשארת בבידוד בבית, עד התאריך שבו נתבקשתי להישאר בבידוד בטעות. כי הבטחתי לבורא עולם ולעצמי.

בפעם השניה שנדרשתי לבידוד, גם ההחלטה עליו היתה כדי "לצאת מן הספק", כיוון שלפי ההנחיות היבשות, לא היה צורך, אך במשרד הבריאות ביקשו "להחמיר" ולצאת מהספק ונכנסתי לבידוד. 

כמובן, שזו הוראה של השם יתברך. ועשיתי זאת, בשמחה.

ובבידוד יש לאדם זמן והרבה זמן

לחשוב,

להתבונן,

להתרגש,

לכעוס,

לעכל דברים,

לעשות סדר : בחדר בו נמצאים,

במסמכים, במייל, בקלסרים,

ברצונות שלך,

בארון הבגדים,

בטלפון, בספריות המדיה בטלפון ובמחשב, בחשבונות השונים, 

ביחסים שלך עם עצמך, ביחסים עם ובין בני הבית, ביחסים שלך עם בורא עולם,

ובכלל לעשות סדר בחיים.

לעשות ספורט, 

לשמוע הרצאות ושיעורים, 

לשמוע מוזיקה, 

לכתוב...., 

להשלים משימות,

להשיל מעליך דברים שלא שלך,

לבחור כיוון, לצמוח מהלבד, לצמוח מהתבוננות,

לבחור כיוון חדש בחיים (למי שרלוונטי), לבחור משהו חדש לעשות בתוך העיסוק הנוכחי, 
לחפש דרך פעולה חדשה בעיסוק הנוכחי - שרובינו מרגישים שזה נדרש,

ולא חייבים לעשות הכל - ניתן לבחור...

והרעיונות, ברוך השם באים - אך כדי לקבלם צריך לעשות משהו אחד... נדבר עליו בהמשך (במאמר אחר, אי"ה). 

ולי עלתה מחשבה לכתוב על הבידוד, מהיבטים שונים, בע"ה

הפעם, בע"ה, אכתוב (ואולי גם אדבר ואקליט, אי"ה) על החסרון העצום בבידוד וכיצד נהפוך אותו ליתרון 

או שאתן לו את השם - 

בידוד - נהמא דכיסופא והקשר לבידוד

אז בבידוד יש יתרון עצום, כפי שאנו רואים, תקופה בה אדם מכונס בחדרו ובוחר מה לעשות. 

אבל בבידוד יש גם חסרון עצום, והוא התלות באחרים שיקנו לך, יכינו ויגישו לך אוכל. והתלות הזו מאד לא נעימה, בלשון המעטה. גם אם את אמא שכל הזמן מפנקת ונותנת מעצמה, וכן, בוודאי, שמגיע לך לקבל בחזרה, גם במצב הזה, לא נעים כל פעם לבקש שתיה חמה, או משהו בין הארוחות. ב"ה שאני זכיתי לקבל פינוק מבני הבית שהיו בבית בזמן הבידוד. כמובן, שהודיתי למפנקים.

אבל מנקודה זו זיהיתי, את התחושה העמוקה בזכותה ברא בורא עולם את עולמינו והכניס אותנו לכאן.
התחושה נקראת "נהמא דכיסופא" ובעברית "לחם בושה".
כלומר הקב"ה רצה לברוא אותנו נשמות עם ישראל ולתת לנו שכר ושפע גדול,
אבל אנו נשמות עם ישראל, היתה בנו בושה לקבל ללא תמורה, ולכן ברא הקב"ה את העולם הזה, הנקרא, עולם התיקון, 
ונתן לנו בָּמָה והזדמנות לעבוד עמ"נ לקבל שפע ושכר גדול. וזה כביכול, "תמורה בעד העשייה" קרי, עבדת-תיקנת יש לך שכר על זה. 
עשית מעשה חסד - יש על זה שכר, עשית מצוה - קלה כבחמורה - יש על זה שכר. וכן על זה הדרך. (וכדומה), 

כלומר, יש פה קשר של שכר תמורת עשייה.

אבל הקב"ה אומר לנו, יש גם הזדמנות ואפשרות לעבוד את השם שלא עמ"נ לקבל פרס, כלומר, לעבוד את השם מתוך אהבה, ואז שכרו של האדם גדול מאד, ולא מתוך העניין שעכשיו מגיע לו פרס, אלא מעצם האהבה והדבקות של האדם לבוראו, כפי שאמר הרמב"ם הקדוש בספרו מורה נבוכים :
"בעת היות האדם דבוק בבוראו שום רע לא יאונה לו" , כיוון שהשם הוא טוב ומיטיב, ואם האדם דבוק בבוראו אז הוא דבוק בטוב ואז בוודאי שלא יאונה לו כל רע. וההרגשה הזו של האהבה והטוב, היא הרגשה עילאית, הרגשה מרוממת ומשמחת מאד. 

נקביל זאת לבידוד : 

אדם שנכנס לבידוד, ומקבל כל מה הוא שצריך מבחוץ, ע"י אחרים - 

אם זה בא ממקום של קיבלתי בעבר מאותו אדם טובות רבות ומן ההגינות שעליי להשיב לו - ולעשות למענו ולהגיש לו - הרי שגם זה מאד חשוב ויש לו מקום. שכן יש בזה הכרת הטוב וזה דבר עצום מאד שאדם מכיר טובה לרעהו ובוודאי לבן משפחתו. 

אבל זהירות, זה עשוי לגרום להרגשה של אני לא חייב יותר, עשיתי את שלי. נקוה שהרגשה זו לא שכיחה ותדירה בינינו.

אך, אם זה בא ממקום של אהבה, ושלא עמ"נ לקבל פרס/שכר/טובה בהמשך, ממקום של נתינה ללא קשר לקבלה שקיבלתי מאותו אדם וללא קשר למה שנתן אותו אדם שבבידוד, אלא האדם נותן, עושה, משרת את המבודד מאהבה ושלא עמ"נ לקבל פרס, אלא מתוך רצון טוב, אהבה, זה מוליד אהבה הדדית, שמובילה רק לטוב, גם לתחושה של הכרת הטוב שמונעת מאדם להיות אנוכי וגם לאחדות. בע"ה.

וכאן, ננסה להפוך את החסרון העצום של תלות באחרים - ליתרון , המאפשר הזדמנות למושגים כמו, הכרת הטוב, התחשבות בזולת, עשיה מתוך אהבה המובילה לאחדות.

זה אומר, שנקודת ההסתכלות של המבודד צריכה להיות - הנה אני עכשיו בתפקיד של מקבל, המאפשר לסובבים אותי - בני הבית, משפחה מורחבת, חברים - להשפיע עליי טוב, הזדמנות שלהם להיטיב, לגלות אהבה, לגלות איכפתיות ולזכות להיות שליחים טובים. 
וזה מחייב את המבודד להיות במקום של לא להרגיש לא בנוח לבקש מה שהוא צריך ולפנות ולבקש באהבה ולאפשר לנותן את הזכות לצבור זכויות על השירות. ומצד שני גם לא לחשוב שהכל מגיע לי וכולם חייבים לי (ואכן יש מצבים שלעיתים הסובבים כן חייבים - אבל זה למאמר אחר, אי"ה).

ונקודת ההסתכלות של נותן השירות צריכה להיות - אני עכשיו זוכה לגלות התחשבות, איכפתיות, אהבה, חמלה וזוכה להכרת הטוב (כיוון שבטוח קיבלתי מהמבודד איזה טובה).

איך מגיעים למצב כזה ? 

כדי להגיע למצב של נתינה מאהבה - חייבים להתסכל על המבודד וצרכיו, כאילו אנחנו נמצאים במקומו ולחשוב מה אנו היינו צריכים עכשיו ? מה ההרגשה של המבודד ? כיצד אנו היינו מרגישים במקומו ? מה הוא צריך ? מה מצבו הרפואי הכללי שאולי עשוי להיות מושפע מעצם הבידוד או חוסר שיש לו בבידוד ? ועוד שאלות שכל אחד מהסובבים צריכים לשאול עצמו, אילו הוא היה במקום המבודד מה הוא היה רוצה שיעשו למענו ? 

ערך מוסף נוסף, לחיים מנקודה זו : 

מתוך ההבנה שאנו לא רוצים לקבל שכר מבלי לעבוד תמורתו, ניתן גם להתייחס בצורת חשיבה אחרת לכל האתגרים בחיינו, שהם נועדו לאפשר לנו להתמודד, עמ"נ לקבל שפע ושכר מאת השם יתברך. וזה קשה מאד, להתבונן על זה כך. אבל זו האמת. 

לכל אדם יש אתגרים שהם בעלי משמעות בחייו, אך לא תמיד אנו מבינים מהי המשמעות ולא מתנהלים נכון באתגר ולעיתים, גם לא מתמודדים עימו. 

לנשים - אם ברצונך, לשוב לעצמך, ולהתבונן בפנימיותך ולהבין מה המשמעות של האתגר/ים אותם את עוברת, את מוזמנת לפנות אליי במייל וביחד ננסה לגלות את המשמעות ודרך ההתמודדות. צרי קשר ואשמח לסייע ככל שאוכל (שירות בתשלום). 

להתראות במאמר נוסף, של היבט הנוסף של הבידוד, אי"ה ובע"ה

באהבה, בגילה ובשמחה