בס"ד ולק"י
בפרשתינו השבוע, פרשת אמור, מסופר על הכהן, כיצד הוא צריך לשמור על עצמו טהור, ולמי מותר לו להיטמא.
ובהמשך כתוב, שכל מי מעם ישראל, שצריך להביא קורבן בעקבות נדר אן קרבן נדבה, הוא צריך להביא קורבן שהוא תמים, ללא מום.
ואם השה או הכשב או העז רק נולדו , אז רק ביום השמיני מותר להעלותו לעולה, לפני כן, הוא שייך לאימו.
ומצווים גם לא להקריב שה ובנו ביום אחד.
התורה אומרת לנו, אם אתם רוצים שהקרבן שלכם יעלה לרצון ויֵירָצוּ מעשיכם - תהיו תמימים, תהיו רגישים לזולת.
כך, גם בחיינו, אם אנו מעונינים שנהיה רצויים בפני הקב"ה , בפני האנשים, צריך לפעול בתמימות, בתום לב וברגישות.
והנושא הבא, חגיגת המועדים, שבחגים הנפש שמחה ומתמלאת באור של החג, וכמה חשובה חגיגת המועדים.
בתאור הקציר, שלפני חג השבועות, מצווים אנו בהשארת לקט, שכחה ופאה לעניים ולגר הגר בתוכינו - לגלות רגישות ואיכפתיות לאחר.
ומסיימת הפרשה בציווי של השם למשה, לצוות את בני ישראל לקחת שמן זית זך ולהעלות את נר התמיד. וכל המקלל את א-לוקים והתשלום של נפש תחת נפש, שבר תחת שבר, עין תחת עין ושן תחת שן.
ידוע שנשמה יש בה אותיות שמן. ואנו מצווים לקחת שמן זית זך. ומבקש מאיתנו הקב"ה תהיו זכים, טהורים, לא לקלל, להיות רגישים לזולת, להיות טהורים להשם יתברך ולשמור על הזולת.
בעצם, הפרשה בכל ענייניה עוברת כחוט השני, בסוגיות של הטהרה הפנימית של הלב והנפש, הרגישות לזולת, האיכפתיות, כוונת הלב הטהורה והתמימות.
יהי רצון שנזכה לזכך עצמינו ולהיות טובים יותר בפנימיות, שנתמלא בכוונות טובות וטהורות ונזכה לכל הטוב שבעולם.
אמן ואמן
בגילה ובשמחה
יהיו הדברים לע"נ אבי מורי בן רחל ע"ה